החלטה בתיק רת"ק 51369-05-11

            בתביעתו טען המבקש, כי רכש מחברת הום סנטר - סניף ערד (להלן: "הום סנטר") מספר מקדחות, אשר כולן התקלקלו כעבור זמן קצר, וכי מקדחה אחת נמסרה לתיקון וטרם הושבה לו. המבקש תבע תשלום עבור המקדחה שלא הושבה לו וכן פיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה לו, לטענתו, על ידי מנהל הסניף בערד, אשר השפיל אותו בפני לקוחות בסניף. נציגת המשיבה טענה, כי המחלוקת נשוא המקדחה הנטענת, הוכרעה כבר במסגרת תובענה קודמת שהוגשה (כולל בר"ע שהוגשה ונדחתה). יחד עם זאת, הסכימה נציגת המשיבה, לפנים משורת הדין, ומאחר ונטען כי המקדחה נמסרה לתיקון וטרם הושבה, לשלם למבקש את עלות המקדחה בשיעור 200 ש"ח.

            בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים, פסק, כי מדובר בעניין שנדון כבר והוכרע במסגרת ת"ק 1498/09 של ביהמ"ש לתביעות קטנות בבאר-שבע, כשגם בר"ע שהוגשה על ידי המבקש על פסק-הדין שניתן שם (רת"ק 23050-05-10), נדחתה על ידי בית משפט זה. לכן, ביהמ"ש דחה את התביעה בשל מעשה בי-דין. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, לאור הסכמת המשיבה, קבע בית המשפט, כי המשיבה תשלם לידי המבקש סך של 200 ש"ח, סכום המהווה את מלוא שווי המקדחה שהמבקש השאיר לתיקון ולטענתו לא הוחזרה לו.

2.         על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור ובה טען, כי בית המשפט טעה עת לא איבחן בין המקדחה נשוא התובענה הראשונה, למקדחה האחרת, בגינה תבע בתובענה נשוא הערעור. לדבריו, לא התאפשר לו להציג במעמד הדיון את טופס התיקון עבור המקדחה הראשונה, שעניינה נדון בהליך הקודם, בשל סירוב נציגת המשיבה לדחות את הדיון. בבקשתו ביקש המבקש לפסוק לזכותו סך של 5,000 ש"ח , למרות שבתובענה בביהמ"ש קמא ביקש סך של 4,000 ש"ח בלבד, תוך שהוסיף עילה של הפסדים שנגרמו לו עקב אי ביצוע עבודות שהתחייב כלפי קבלן.

3.         בסמוך להגשת הבקשה הגיש המבקש גם בקשות לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת עירבון, בנימוק כי מצבו הכלכלי קשה. לטענת המבקש, הוא מתפרנס מקצבת נכות (צירף אישור על תשלום גמלת זקנה הכוללת תוספת עבור אשתו וילדיו וכן תוספת השלמת הכנסה) וחולה במחלות שונות; אשתו אינה עובדת ואף היא חולה; הוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים; ואף ממתין לתרומה של מכשיר שמיעה בסך של 11,000 ש"ח; בביתו מתגורר גם בנם החייל, ויש לו בת נוספת הנמצאת בפנימייה. 

4.         החובה לשלם אגרה (תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007) והחובה להפקיד עירבון (תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) על ידי מי שמגיש בקשת רשות ערעור - נקבעו בדין. בצד הוראות אלה, נקבעה גם אפשרות לפטור את המבקש מחובות אלו (שתיהן או אחת מהן), כאשר השיקולים העיקריים שעל פיהם ניתן ליתן פטור הם חוסר יכולת כלכלית ובחינת סיכוי ההליך.

אשר לאגרה, תקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 קובעת:

"בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".

כך נקבע בעניין זה בע"א 897/00 פלוני נ' פלונית [פ"ד נט (4) 721, עמ' 723]:

"ביסוד התקנות מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות... מחד, התקנות באות לקבוע מנגנון של השתתפות הפרט, המבקש לנהל הליך משפטי, בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט, תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי-המשפט... מנגנון זה אינו עיקרון פיסקאלי בלבד, אלא בא הוא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר - ולעתים רבות אגרה משמעותית - ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו.

בכך מתבקש להשיג לא רק יעילות וחיסכון במשאבי הציבור והפניית משאבי השפיטה לאפיקים הנדרשים, אלא גם יימנעו הליכי סרק שיש בהם הטרדה של צדדים להליך משפטי ללא צורך והכרח. אמת, עצם החיוב באגרה אינו יכול לשמש מחסום מוחלט בפני הליכי סרק שאין בהם ממש. משעה ששולמה האגרה, ייפתח ברגיל תיק ויירשם בבית המשפט גם אם אין הוא מגלה עילה. אולם הנחת המוצא היא, כי בעצם החיוב באגרה יש הכבדה מסוימת על קיום הליכי סרק. מאידך, החיוב באגרה איננו יכול לאיין את זכותו של הפרט לפנות לערכאות במובן זה, שבשל חיוב זה תישלל כליל היכולת של פרט מסוים להיזקק לשירותי מערכת המשפט. זכות הגישה לערכאות היא זכות בעלת אופי חוקתי, ולא ניתן לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. מכאן שנקבע בתקנות, כי מי שאינו יכול לשלם את האגרה - מטעמי חוסר יכולת כלכלית - יהיה פטור מאגרה בנסיבות מסוימות".

אשר לפטור מהפקדת עירבון, נקבע, כי על בית המשפט, בבואו לבחון בקשה למתן פטור מהפקדתה, ליתן משקל לשני אינטרסים מתחרים, כאשר מצד אחד - ניצבת זכות הגישה לערכאות ופתיחת שערי בית המשפט גם בפני מי שידו אינה משגת לשלם את ההוצאות הכספיות הכרוכות בהליך, ומן הצד האחר, יש להבטיח את הוצאותיו של מי שזכה בדין ולא להותירו, בסופו של יום, ללא יכולת לפרוע את הוצאותיו. על מנת לאזן בין האינטרסים הנ"ל, על המבקש פטור להוכיח גם העדר יכולת כלכלית וגם, כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים, כאשר שני התנאים מצטברים.

היות ובקשת הפטור מאגרה היא עניין שבין המערער לבין המדינה, בעוד שהפקדת העירבון נועדה להבטיח את המשיב והוצאותיו במידה וייפסקו לטובתו הוצאות שכאלה אם הערעור יידחה, אזי הבקשה לפטור מהפקדת עירבון מעמידה רף דרישות גבוה יותר.

ההלכה גם קובעת, שעל המבקש פטור מחמת מצוקה כלכלית, לפרוש בפני בית המשפט תשתית מפורטת ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי, להמציא פרטים על רכושו ומקורות הכנסתו, הנתמכים במסמכים מתאימים ולהראות כי ניסה לגייס את הסכום הנדרש מבני משפחתו וכי הדבר לא עלה בידו.

(ר', למשל, דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 2125/07 עבד אלכרים מחאמיד נ' עבד אללה מחאמיד, 11.9.07).

5.         ובענייננו, המבקש צירף אישור מהמוסד לביטוח לאומי לפיו הוא זכאי לגמלת זקנה, הכוללת תוספות שונות (עבור אשתו, ילדיו והשלמת הכנסה) בסך כולל של 5,691 ש"ח בחודש. לכן, ולנוכח ההוראות שבתקנה 14(ד)(2) ו-(ה) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007,  ולאחר שהמבקש הוכרז כמוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל והוא אף זכאי לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, ניתן להניח, כי יכולתו הכלכלית של המבקש אינה מאפשרת לו לעמוד בתשלום האגרה. אולם, לא כך הוא הדבר באשר לחובת הפקדת העירבון, אשר הכללים כאן מחמירים יותר ומעמידים  רף דרישות גבוה יותר, מאחר והעירבון נועד להבטיח את הוצאות המשיב, במידה והבר"ע תידחה. ובמקרה שבפנינו, ולאחר בדיקת סיכויי הבר"ע, יש לקבוע - כי המבקש לא עמד בנטל הוכחת ההצדקה לפטור אותו מחובת הפקדת העירבון.